בלט

התוצר שהשגתי תואם את מה שרציתי. בתחילת השנה כאשר התבקשנו לבחור נושא לפרויקט הגמר שלנו ידעתי שאני רוצה שהסדרה שלי תעסוק בנושא שמאוד אכפת לי ממנו אבל הנושא של אקרובטיקה כבר שיעמם אותי כיוון שהתעסקתי בו רבות בשנתיים האחרונות ולכן בחרתי בנושא חדש לחלוטין שכן מתחבר אליי בעקיפין.

אני מאמינה שאת השנה התחלתי וסיימתי כבדן אדם שונה לחלוטין. בתחילת השנה הייתי עושה את העבודות והצילומים כי היינו חייבים ולא כי נהניתי לעשות אותן או שזה עניין אותי.
במהלך השנה וככל שהתקדמתי בתהליך עם הסדרה שלי הבנתי שלא רק התוצרים מאפיינים אותי ואת ההצלחה שלי אלא גם הדרך אל אותם התוצרים. למדתי להשקיע בצילומים שלי והבנתי כי כך התוצאה יותר מספקץ והתהליך יותר מהנה.

מהעשייה של פרויקט זה למדתי שכל עשייה, בכל תחום, מתחילה ומסתיימת במידת ההשקעה וגם באקרובטיקה וגם בבלט וגם בצילום - אם אני רוצה להגיע להישגים ולתוצאות מרשימות אני צריכה להשקיע מעצמי.

במידה והייתי יכולה להמשיך בעשייה הייתי רוצה ללוות להקות מחול מכל מיני סוגים (בלט, היפהופ, סטפס ועוד) ולהראות את השוני בין תהליך החזרות, ההופעות והתרבות של אותו הז'אנר.

אם הייתי מתחילה מחדש את כל התהליך אני חושבת שהייתי משקיעה יותר מעצמי ומסדרת את הזמן שלי בצורה יותר טובה כך שלא הייתי צריכה לעשות דברים תחת לחץ או לוותר על דברים בסדר עדיפויות שלי על מנת להספיק דברים אחרים שלי.

התהליך עצמו לא היה פשוט, התמודדתי עם אתגרים טכניים כמו תחילת ההיכרות עם הסטודיו וגם קשיים מחשבתיים. בשלב מסויים לא ידעתי איך אני יכולה יותר לחדש את הפרויקט ולגרום לו לא להיות משעמם אך בעזרת עזרה מהמורות המלוות, החברים והחברות, האינטרנט והבלרינות בעצמן אני הגעתי למצב שאני מאוד גאה בפרויקט שלי ובתהליך ההכנה שלו.

בכל סט צילומים שיצאתי אליו חזרתי מרוצה, צברתי ניסיון לפעם הבאה וביטחון לגבי יכולות הצילום שלי ויכולות יצירת הקשר עם המצולמים.

ועכשיו, אני באמת יכולה להגיד שאני אוהבת לצלם בכל ליבי ואני מרגישה שישנה הערכה גדולה כלפיי התוצרים שלי מהשנה שעבדתי קשה בשביל שיהיו בדיוק כמו שדמיינתי וקיוויתי